השמש האירה את צדודיתה הבהירה. היא חייכה אליי, ופניה נמלאו אור. עיניה היו מלאות תקווה, אופטימיות,
נרגשות. היא הביטה בי במבט אוהב ומנחם, ואני ידעתי שאתגעגע אליה. גמעתי את דמותה במבטי.
"את חייבת ללכת?" שאלתי שוב, למרות שכבר ידעתי מה תהיה התשובה.
היא משכה את הריצ'רץ' של המכסה והוציאה את הגיטרה החוצה. "אתה יודע שכן".
שתקתי לרגע, ואז שאלתי - לא בטוח אם אני רוצה לשמוע את התשובה - "מתי תחזרי?"
"את חייבת ללכת?" שאלתי שוב, למרות שכבר ידעתי מה תהיה התשובה.
היא משכה את הריצ'רץ' של המכסה והוציאה את הגיטרה החוצה. "אתה יודע שכן".
שתקתי לרגע, ואז שאלתי - לא בטוח אם אני רוצה לשמוע את התשובה - "מתי תחזרי?"
היא התחילה לפרוט על המיתרים. "אני לא יודעת."
היא ניגנה מנגינה עדינה, יפהפייה. מנגינה קצת עצובה, אך גם מלאת תקווה.
הרגשי גוש עולה בגרוני כששאלתי את השאלה הבאה. "את בכלל מתכוונת לחזור?"
היא הישירה אליי זוג עיניים כהות, מבריקות ומלאות הבעה. "כן. יום אחד".
הרכבת נכנסה אל התחנה בקול רעם. הבטתי בה בחרדה הולכת בגוברת בשעה שארזה בזריזות את הגיטרה
הרגשי גוש עולה בגרוני כששאלתי את השאלה הבאה. "את בכלל מתכוונת לחזור?"
היא הישירה אליי זוג עיניים כהות, מבריקות ומלאות הבעה. "כן. יום אחד".
הרכבת נכנסה אל התחנה בקול רעם. הבטתי בה בחרדה הולכת בגוברת בשעה שארזה בזריזות את הגיטרה
בתיק.
"אל תלכי". התחנונים בקולי צרמו באוזניי. נגעלתי מעצמי. היא חיכתה לזה כל חייה! אם אתה אוהב אותה, אתה מוכרח לתמוך בה - גם אם זה ירחיק אותך ממנה.
"אל תלכי". התחנונים בקולי צרמו באוזניי. נגעלתי מעצמי. היא חיכתה לזה כל חייה! אם אתה אוהב אותה, אתה מוכרח לתמוך בה - גם אם זה ירחיק אותך ממנה.
היא הניחה את הגיטרהוהתקרבה אליי. "אני אוהבת אותך", אמרה ברוך.
גרוני נחנק. "גם אני".
גרוני נחנק. "גם אני".
"אז אתה מבין?"
לא רציתי להבין. "כן".
היא חייכה ונישקה אותי. לשפתיה היה טעם של גרגרי יער. חפנתי את שערה. היה לה ריח של עצים ופרחי יסמין וסבון ריחני. היא הייתה חמימה בזרועותיי.
לא רציתי להבין. "כן".
היא חייכה ונישקה אותי. לשפתיה היה טעם של גרגרי יער. חפנתי את שערה. היה לה ריח של עצים ופרחי יסמין וסבון ריחני. היא הייתה חמימה בזרועותיי.
כעבור זמן שהיה קצר מדי, התנתקנו. הרגשתי את נשימתה כשלחשה באוזני משהו. נשטפתי באהבה
וכאב. חיבקתי אותו חיבוק ארוך אחרון, ואז נפרדנו.
היא הרימה את הגיטרה ומיהרה לעלות על הרכבת, שהתחילה לנסוע כמעט מיד -כאילו איכשהו ידעה,
שאם לא תצא עכשיו אני ארוץ אל הקטר ואעצור את תנועתה.
הרכבת נסעה, ונעלמה.
בהיתי בנקודה שבה נעלמה. שפתיי לחשו את המילים שאמרה לי. קיוויתי שהרוח תשמע אותי ותישא את
בהיתי בנקודה שבה נעלמה. שפתיי לחשו את המילים שאמרה לי. קיוויתי שהרוח תשמע אותי ותישא את
הבטחתי אליה - אל זאת שאני אוהב.
אני תמיד אהיה איתך.
;){kind=link}