הראש שלי הולם ומתנועע ומסתחרר.
יש לי בחילה אם אני רצה יותר מדי מהר.
כואב לי ואני מתנשפת.
אבל הריצה עוזרת לי להשאיר את הצרות מאחור.
יש לי בחילה אם אני רצה יותר מדי מהר.
כואב לי ואני מתנשפת.
אבל הריצה עוזרת לי להשאיר את הצרות מאחור.
אני רצה רק כשאני כבר לא יכולה להתמודד. כשאין לי דרך אחרת לפרוק את הצעקה האדירה שבתוך בית
החזה שלי, שבתוך הזרועות והרגליים והראש. זו הדרך שלי לא ללכת לאיבוד.
לרוץ נותן הרגשה פראית, חופשייה - כאילו העולם נעלם, ורק אני נשארתי. כמו סוסת פרא שדוהרת בין העצים
והגבעות הפראיות. פתאום אין אף אחד שיטריד אותי. אני לבד בעולם הגדול, ואני חופשייה ללכת לאן שארצה,
מתי שארצה ואיך שארצה. אין כאן אף אחד שייתן לי הוראות, או שיגיד לי איך לחיות את חיי.
אני רצה ורצה ורצה. נדמה שהגוף שלי לא עומד בקצב של הרגליים שלי. אני צוחקת ופורשת ידיים. סוף סוף
הכול בסדר! סוף סוף אני לבד!
פתאום אני נזכרת באהבה. אהבה לא יכולה להתקיים כשאין מישהו לאהוב, ואינני יכולה לאהוב כשאני בודדה.
פתאום אני נזכרת באהבה. אהבה לא יכולה להתקיים כשאין מישהו לאהוב, ואינני יכולה לאהוב כשאני בודדה.
אני לא רוצה לעזוב את האהבה. ולכן, למרות אהבתי הגדולה לבדידותי, אני פונה לאחור וחוזרת לעולם האמיתי.
עד הפעם הבאה.
;){kind=link}