ילדה שלא נשברת
הייתה אומרת "כן!
בהחלט ייתכן
אולי אצא מבין הצללים
אל עולם של גשמים וצלילים
שם הכול אפשרי ונכון
שם לא יוכל להשיג אותי דיכאון"
אבל אני נשברת מטבעי
ולכן אני מעדיפה להישאר במקומי
שבורה, מרוסקת ללא תקנה
על הרצפה, חסרת אמונה
שמשהו יכול אי פעם להשתנות
בעולם שאני כלל לא מבינה
ילדה אחת צוחקת
על חסרי המזל
אני לא
בגלל
שלמרות שאני אומללה לפעמים
אני לא מרגישה את הצער כל הזמן
לפעמים יש לי רגעי הפוגה
בזמן שבין פה לכאן
בזמן הטהור וחסר התהודה
בזמן בו מספיק פשוט להגיד תודה
אבל אני שוכחת מטבעי
ולכן אני מעדיפה לא להיזכר בעצמי
אלא לתת לרגעים להבליח
מבעד לחומה שמקיפה צריח
במגדל בו אני מחזיקה את התקווה
שאני לא צריכה כלום חוץ מאהבה
לפעמים אני עוזבת את המוכר
את העתיד, ואת העבר
ומתקדמת בהווה הפשוט, הסבוך
שעוזר לי לפלס את דרכי אל המחר
כן, אני אנושית מטבעי
ומטבעי אני הורסת
אך האם זה בטבע שלי לתקן?
את זה תקבע השלכת

































