שיר די חפרני, אבל לא נורא. ניסיתי לעשות אותו פיוטי.
בין אשדות מים ויערות עצומים
משתרעים בין נקיקים ועמקים
צופים, צופים
התדע היכן אמצא ערך דל
לחיי
מרוטים, אבודים, חבוטים,בודדים
מחכים ליד אדם
יד רכה ומזמינה
להיכנס אל מעונה
להיכנס אל משכנה
להתכנס בתוך אהבתה
השקטה והחמה
החמה.... החמה...
כי בכל ימיי
לא אמצא אהבה
משלי
אלא אם כן אחפש
עד שייכלו כוחותיי
דמדומיי נעוריי
והלילה קרב
הוא שוחק לאיטו
כל סיכוי שמתקרב
מתקרב....
לב אוהב
יאמצני אל ליבו
יחבקני, יגונן עליי
ממכאוב, מפגע
הוא קרב ובא
ועמו נושא תקווה
שצרורה בסל קטן קלוע קש
נושא ניחוח של משהו חדש-ישן
שהיה שלי, ואבד לי מזמן
ערגתי לו
במשך יבולים שלמים של אור
אני
יודעת
הגיעה עת להאזין לרוח
ולהמתין שהזרעים ינבטו
אצמיד ידיי אל שפתיי
פן תזעקנה
אך סבלי, יגוני, יישאר בעיניי
אכן, מסע ארוך עברתי
שאלתי נותרה ללא תשובה
האם תוכל לקחת
ידך בידי
התדע להדריכני אל דרכי
אם רק יכולתי לבחור את גורלי שלי
אולי לא הייתי לבדי.
ובכן, האם תדע
היכן אמצא תשובה?
כמה זמן אמשיך לערוג
לאהבה?

































